יצר ויצירה במטריצה הקבוצתית

(השילוב בין טיפול באמנות ואנליזה קבוצתית)

INTRODUCTION

Foulkes (1964), אבי האנליזה הקבוצתית תיאר את הפרט כנקודת מוצא בתוך הרשת הקבוצתית-ה"מטריצה". (Matrix) הינה רשת היפותטית של תקשורת ויחסי גומלין, הנוצרת ומתפתחת בתוך קבוצה. המטריצה  מהווה את המצע המשותף, שקובע את המשמעות והחשיבות לכל האירועים שמתרחשים בקבוצה . מושג  המטריצה הקבוצתית מקבל מימד נוסף של נראות ויזואלית על-ידי היצירה, כאשר בתהליך הקבוצתי משולבות שתי הגישות – האנליזה הקבוצתית והטיפול באמנות. שילוב בין שתי הגישות מניב תקשורת בלתי מילולית ומפגש עם רגשות בלתי מודעים.

לשם כך ניתן להשתמש תחילה בטכניקת השרבוט. כאשר מטופל משתמש בטכניקה של שרבוט בעיניים עצומות, הוא יוצר באמצעות השרבוט מטווה של חוטים, ללא הכוונה ושליטה. השרבוט, המהווה כביכול התנהגות חסרת ערך, ממלא למעשה תפקיד של פורקן מוטורי וסמלי גם יחד. ויניקוט תיאר, כיצד הוא נותן לילד לשרבט ואז מצטרף לשרבוט, כששניהם מופתעים מן התוצאה. ויניקוט משאיל את הלא-מודע שלו, על מנת להיות במגע עם הלא-מודע של המטופל (ויניקוט, 2003). השרבוט  (squiggle מהווה בסיס להשלכה חזותית, ולשחרור כאשר למשתתף אין שליטה בחלק זה על התוצאה. מעין "רשת  משחררת "להבנת תכנים לא-מודעים של הפרט והקבוצה.

CLIENT POPULATION

טכניקת השרבוט משמשת כרשת קווים, המהווה תחילה עבור הפרט מארג אישי והופכת תוך כדי התהליך גם לתוכנה של הקבוצה, כרשת מארג קבוצתי. ויניקוט הציג את טכניקת השרבוטים בראיונות האבחוניים שלו, שבהם הן הילד המטופל והן המטפל השלימו לסירוגין זה את ציוריו של זה (1971). השרבוטים של ויניקוט הם צורה או קו המצוירים במהירות בעיפרון שחור. המטפל והמטופל מתחלפים לסירוגין בתפקידים. האחד מתחיל את השרבוט, והאחר משלים אותו. הדימוי שנוצר אצל המטופל הוא בעל משמעות להבנת העולם הפנימי של הקבוצה .

INTERVENTION GUIDELINES

להלן מוצגים השלבים השונים בתהליך העבודה עם השרבוט, כבניית מארג אישי והפיכתו למארג קבוצתי.

שלב ראשון: יצירת השרבוט

בשלב הראשון מקבל כל משתתף דף לבן ועפרון. טרם תחילת השרבוט על הדף מתבקשים המשתתפים לשרטט באוויר עיגולים קטנים וגדולים ושמיניות זאת על מנת לאמן את היד לפני השרבוט עצמו על הדף. עוד הם מתבקשים לעבור עם היד סביב גבולות הדף על מנת להפנים את מרחב הדף(מה שמפחית את רמת החרדה לצאת מגבולות הדף בעת הציור המתבצע בעיניים עצומות) .המשתתפים מתבקשים לעצום את עיניהם וליצור על  הדף שרבוט.

שלב שני: מציאת דימוי

לאחר שלב השרבוט, מתבקש המשתתף לחפש ולמצוא דימוי קונקרטי ליצירה. הוא משתמש בקווי השרבוט כברשת המושלכת אל "הים", תוך שהוא מעלה בעזרת ה"פיתיון" דימויים מעולם הלא-מודע. המטופל מושה את הרשת מעולם הלא-מודע, תוך שהוא מעלה בעזרתה דימויים וויזואליים. בחלק זה ישנו שימוש בדימויים הנגזרים מהלא-מודע, ללא שליטה. בעבודה עם השרבוט ישנם אלמנטים הדומים לעבודה קבוצתית עם החלום. הן בחלום והן בשרבוט שאובים הדימויים והאסוציאציות המתלווים לתהליך, כמו גם בניית תוכן הרשת הקבוצתית, ממקור לא-מודע תחילה.

 

כמו בעבודה עם החלום, השרבוט מהווה חומר פוטנציאלי חשוב הנוגע ללא-מודע של היחיד, באמצעות הדימויים הצפים מעל פני הרשת. דימויים אלו יתרמו בהמשך ללא-מודע הקבוצתי ,יסודות לא-מודעים של התהליך הקבוצתי.

 

שלב שלישי: דימוי הרוקם עור וגידים

  בשלב זה, המטופל מחזק בצבע רק את קווי הדימוי שצף מעל פני הרשת, כך שיבלוט מעליה וייראה בבירור. הוא יכול להוסיף לדימוי צבעים ופרטים, להם הוא זקוק לשם העצמתו של הדימוי.

שלב רביעי: הצגה עצמית של הדימוי

בשלב הרביעי, הדימוי שרקם "עור וגידים" "מציג" עצמו מול המטופל – תוך שהמטופל משתמש בטכניקה השלכתית ומאפשר לדימוי "לדבר" בגוף ראשון. למשל: "אני סימן שאלה, הגעתי לכאן משום ש… אני יכול לספר על עצמי כי…", וכן הלאה.

 

שלב זה מתרחש בין המטופל לבין עצמו, תוך כדי תהליך כתיבה. זהו שלב המהווה חיבור לייצוג פנימי לא-מודע של המטופל, מעין "מפתח" לדלת הסתרים המובילה לעולמו הלא-מודע של המטופל, שיבנה בהמשך רשת של תובנות.

שלב חמישי: השלמת המארג האישי

 

שלב זה מהווה ברובו את השלמת בניית המארג האישי. תמונת העולם של המשתתף בקבוצה משלימה עצמה על-ידי המארג הקבוצתי, תוך שכל משתתף מסמן שתי מילים המהוות עבורו משמעות, מתוך רשימת המשפטים שהציג הדימוי עצמו. את שתי המילים הללו הוא מעביר, כשהן רשומות על גבי דף, פעם למשתתף היושב מימינו ופעם למשתתף שמשמאלו. אלה רושמים אסוציאציות חופשיות עבור המילים שנבחרו, ומרחיבים בתרומתם המילולית את עולמו של חברם לקבוצה. הדימויים בקבוצה יוצרים קרקע פורייה, כשהאסוציאציות מספקות תרומה משמעותית, תוך שהן מבליטות ומעבות את עבודת השרבוט ואת היצירתיות האישית והקבוצתית הנגזרת מהן. תוכן המילים עשוי לספק רמזים ומסרים חשובים לחומר לא-מודע אישי וקבוצתי. כך גם לגבי תקשורת על הקבוצה, דרך חבר הקבוצה (Kieffer, 1996).

 

באמצעות תהליך זה, נוצר שיח משולב בין האדם היוצר לבין הדימוי, ובין הדימוי לבין חברי הקבוצה. שיח זה יוצר קרבה ומביא לגילויים חדשים על יוצר הדימוי, בפני עצמו ובפני הקבוצה. הגילוי מתעצם עם חיבורן של המילים לכדי דימוי. משתתפי הקבוצה, המתייחסים לתוכן העולה מעבודת השרבוט, מסייעים להבין משמעויות נסתרות – לא רק של היוצר, אלא של הקבוצה כולה.

 

שלב שישי: "אני"

בשלב שישי זה, מתבקשים משתתפי הקבוצה, כי יוסיפו בתחילת כל משפט את המילה "אני". כעת מתחברת ההשלכה באופן ישיר אל המטופל. זהו רגע בו נוצר מגע אינטימי עם העצמי והדהוד פנימי של תובנה, במיוחד לאור העבודה הקבוצתית עם הדימוי. גילוי זה, לעיתים, אינו פשוט וקל. לעיתים מעלה הרשת דימויים ש"תמימותם" מתפוגגת במהרה, ועמה עולה פעמים רבות ה"צל" שבאישיותו של המטופל, יונג (1961) . הצל הנסתר והמודחק, האשם והנחות שבאישיות, אשר שורשיו נעוצים הרחק במקורותינו החייתיים.

 

 

 

A Short case Examples

במהלך מפגש קבוצתי העלתה משתתפת בקבוצה דימוי של נחש ברשתה. ברגע הראשון היא התבוננה עליו בחביבות, וציינה כי הנחש "נראה לה חביב". כאשר הגענו לחלק בו הדימוי (הנחש) מציג ומספר על עצמו, היא לפתע נרתעה ממנו. הנחש סיפר על עצמו והעביר מסרים שהיו עבורה קשים להכלה עצמית. ייתכן שמדובר היה במתח פנימי, שלא ניתן לשחרר באמצעות חשיבה הגיונית או בשפת דיבור (גראהם, 2010). חלק גופו החיצוני של הנחש צויר בכחול, המייצג עבורה רוגע ושקט; בעוד שגופו מבפנים כלל צבעים, המייצגים בעולם הטבע צבעי-אזהרה, כאשר חיות אלה מזהירות את המאיים עליהן באמצעות הארס שבגופן. הנחש "החביב" היה כעת לנחש בעל יכולת לתוקפנות, כאשר שיני הניבים שבפיו מאיימות על הנוכחים בסביבתו. האסוציאציות לשתי המילים שבחרה, הדהדו על-ידי חברי הקבוצה, ליכולת הארסית של הדימוי; ארס, שהפך למייצג של התוקפנות הקבוצתית הבלתי-מדוברת, ושל מאבקי הכוח הסמויים בין חברי הקבוצה.

 

דוגמא נוספת עוסקת בציור של ברווז כשהוא מקיא או יורק דג (כאשר לדג ולחלקו הפנימי של הברווז, צבעים זהים). הדג מייצג את אותם החלקים ב"עצמי", שאינם ניתנים לעיכול על-ידי יוצר העבודה. מי שיצרה את העבודה סיפרה על החלק ה"בלתי-מתעכל" בעצמה, ועל האופן בו יצרה את הברווז: כאשר תחילה הוא נוצר על גבי רשת השרבוט בלבד, ורק לאחר תהליך העבודה עם חברי הקבוצה על הדימוי, הצליחה "להקיא" חלקים אלה ויצרה גם את דימויו של הדג.

 

בדוגמא השלישית ישנם שני דימויים, האחד הוא תוכי והשני הוא דג. התוכי בצבעוניותו מייצג מטאפורה לצבעים המרובים, אותם מביא כל משתתף לקבוצה, תוך נבדלותו מחבריו. התוכי הינו עוף, המשמיע קולות מרובים ואף מדבר ללא הפסקה, לעיתים תוך כדי חיקוי. אמירה זו שמשה כמטאפורה וכייצוג להדהודים, לשיקופים ולשיח החופשי בין חברי הקבוצה. שיח זה יצר "תוכי קבוצתי חדש", הגדל בתוך גופו של התוכי – "גוף הקבוצה". הקבוצה, תוך תהליכיה השונים, יוצרת חיים חדשים בין חבריה (דבר שלעיתים אנו מכנים בשם "דופק" קבוצתי), כאשר רשתות תקשורתיות נרקמות בין חבריה. התוצר החדש מיוצג ביצירה כביצה, הגדלה בתוך גופו של התוכי. הביצה מייצגת חיים, בהתהוותם לקראת חיים חדשים, כאשר הדגירה מתרחשת בתוך המעגל הקבוצתי מבפנים, כשיחזור מאורעות מחיי המטופלים. השיחזור, המתרחש אצל היחיד ב"כאן ועכשיו" מול חברי הקבוצה, יצר אירוע, בו משתתפי הקבוצה היו סובייקטיביים ואובייקטיביים בו-זמנית. הציור "הבלתי-מתכוון" הינו תקשורת; תקשורת המייצגת את האווירה הרגשית של חברי הקבוצה, תוך שהיא מעלה את הייצוגים הפנימיים של הפרט ושל הקבוצה כשלם. כתקשורת סמויה -מטריצה.

 

 

מסקנות

על-פי באומן (2008), הצל הינו אלמנט רצוי בטיפול, על מנת שיעבור המטופל עימות, עיבוד, אינטגרציה ותודעה, כמרכיב בחיינו המשלים את העצמי ואת תמונות העולם שלנו. ישנה גישה, הרואה במטריקס כ"חישוק" המחזיק את הקבוצה. הרשת, שהמטופל יוצר בזמן השרבוט, משמשת ומחזיקה את חלקי העצמי של המטופל ויוצרת מפגש עם חלקים מודחקים שלו ושל הקבוצה כולה. המטריצה שנבנית משמשת ליצירת תחושה של מעטפת ובטחון. הדימויים לרוב הינם משמעותיים מאד והקבוצה, בהדהודה מול הדימויים העולים בה, מאפשרת תהליכי התבוננות ותובנה ואף הופכת את הדימוי לנסבל יותר. כמו הדייג, המטופל יכול לתקן את החורים שברשת, על מנת לשמור על ייצוגיו הפנימיים; לעיתים, כאשר אינו מסוגל לעשות זאת, עשויה הקבוצה לתקן זאת עבורו, תוך כדי ובמהלך השיח, בחלקו האנליטי של המפגש, כחלק משלב האסוציאציות על הדימוי, המועברות בין חברי הקבוצה. בקבוצה אנליטית, יכול המנחה לערוך התערבויות, במידה שהוא חושב כי התערבויות אלה ישרתו את הבנת השתיקה בתהליך הקבוצתי. בקבוצה המשלבת טיפול באמנות, אין צורך בהתערבויות אלו של המנחה, משום שגם אם ישנה שתיקה ורבאלית, הרי שהדימויים והיצירות אשר במרכז המעגל מדברים בעד עצמם. בעבודה עם השרבוט אני רואה ברשת הקווים, כמקור לתקשורת פוטנציאלית וכמרחב מזמין.

 

REFERENCES

באומן, א. (2008). השד שלי, הצללים המשפחתיים והמפלצת אשר סביבנו. הרצאה שהועברה במסגרת יום עיון של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.

ויניקוט, ד. ו. (2003). משחק ומציאות. תל אביב: עם עובד.

יונג, ק. ג. (1961). זיכרונות, חלומות, מחשבות. בן-שמן: מודן.

Foulkes, S. H. (1964). Therapeutic group analysis. New York: International University Press.

Kieffer, C. C. (1996). Using dream interpretation to resolve group developmental impasses. Group, 20, 273-85.

Winnicott, D. W. (1971). Mirror role of mother and family in child development. Playing and Reality, pp. 130-138. Middlesex: Penguin Books.

 

הישארו איתי בקשר

רוצים להישאר מעודכנים ולהיות בין הראשונים לקבל התראה על מאמר חדש או מוצר חדש שיוצא למכירה בכמות קטנה? השאירו מספר סלולרי ולא תפסידו שום הודעה ממני.

רוצים להגיב ולשמוע גם מה אחרים חושבים? הצטרפו לרשת החברתית שלנו שהכי מתאימה לכם.

להתראות עד הפעם הבאה, טל.

Copyright 2019 © All rights Reserved. ShrinkART.org & Dr' Tal Shwartz
שתפו עם חברים:
דילוג לתוכן